<h1>עבוה"ק לרשב"א בית מועד שער שני</h1>
<h2>דף כד:</h2>
השוחט בהמה חיה ועוף ביום טוב, יש מן הגדולים שהתיר למרוט נוצה או צמר שבצואר לעשות מקום לסכין. ואין הפרש בין מריטה שלפני שחיטה בין מריטה שלאחר שחיטה, וזה וזה צורך אוכל נפש ומותר. ועוד שהרי היא מלאכה שאינה צריכה לגופה. ויש מי שאוסר וכן ראוי להורות הלכה למעשה.
<h2>דף כה.</h2>
השוחט בהמה חיה ועוף ביום טוב, יש מן הגדולים שהתיר למרוט נוצה או צמר שבצואר לעשות מקום לסכין. ואין הפרש בין מריטה שלפני שחיטה בין מריטה שלאחר שחיטה, וזה וזה צורך אוכל נפש ומותר. ועוד שהרי היא מלאכה שאינה צריכה לגופה. ויש מי שאוסר, וכן ראוי להורות הלכה למעשה. השוחט חיה ועוף ביום טוב, לא ישחוט לכתחילה אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום או אפר כירה שהוסק מערב יום טוב ואפילו אפר סתם שלא הכינו מותר, שסתם אפר כירה מוכן הוא. לא הכין עפר ואין לו אפר כירה לא ישחוט לכתחילה ואע"פ שיש לו עפר למטה ויש לו דקר נעוץ מבעוד יום, שאין נעיצת הדקר עושה הכנה גמורה. עבר ושחט ויש לו דקר נעוץ מבעוד יום בעפר תיחוח, חופר בדקר ויכסה ואין אומרים ימתין עד לערב ויכסה. במה דברים אמורים בשוחט ביום טוב, שחט מערב יום טוב ולא כיסה אין מכסין אותו ביום טוב, ואפילו באפר כירה ובעפר מוכן, וימתין עד מוצאי יום טוב ויכסה אם רישומו ניכר. היה לו עפר מוכן והוא לח הרבה אע"פ שלא נעשה כטיט אין מכסין בו, שאין מכסין בעפר לח הרבה.
<h2>דף לג.</h2>
אין מרגילין את העור ביום טוב, וכיצד הוא המרגיל, מוציא את כל הבשר דרך הרגל האחד כדי שישאר כל העור שלם, ולפי שטרחתו מרובה ואפשר בלא זה אסור, ועוד יראה לי לפי שנראה כמתכוין לעשות כלי.
